העוצמה האמיתית בגידול ילדים היא בהקשבה 

אנחנו, ההורים, מוציאים המון אנרגיה בלהסביר לילדינו מה נכון ומה לא נכון. כשילדינו נמצאים בגילאי התינוקות והפעוטות שלהם, הגישה הזו נכונה ומתאימה, להגיד אסור ומותר על פי נסיונותיו של הילד.

כשילדינו גדלים ולכאורה הם כבר עצמאיים, מסוגלים לספק עבורם צרכים רבים, הגישה אמורה להשתנות ולהיות מותאמת לילד. הורים שממשיכים לנהל את שיחתם עם הילדים שלהם, מגיל 6, מתוך המקום של האסור והמותר, חייבים לשכלל את החלק ההורי שבהם. יש כאלה שאפילו עוטפים את התנהגותם עם הילדים בגישה שאומרת בעד לביקורת הבונה, רק אגיד לילד שלי מה לא בסדר כדי שיתקן את עצמו והכל יסתדר.

אז לא, ממש לא, כדי לכוון, להדריך ולאמן את הילדים שלנו לחיים שלהם אנחנו קודם צריכים להקשיב להם.

מתוך ההקשבה לילדים שלנו, נכיר ונדע:

• את הדרך שבה הם חושבים,
• מה הם מרגישים במצבים מסויימים,
• מה הם כאבים שלהם,
• מה הם החלומות שלהם,
• אילו אתגרים מאתגרים אותם,
• מה באמת מעסיק אותם,

כשאנחנו באמת מכירים את הילדים שלנו, מבפנים, יש לנו את היכולת לכוון אותם הכי נכון להם. אולי המשפט האחרון קצת מרתיע, 'מה אני לא מכיר/ה את הילד שלי?' אז זהו שיש להכיר, היכרות שיטחית ויש להכיר היכרות מעמיקה.

בעולם המכירות מקובל להוציא משאבים רבים בארגון כדי להכיר לעומק את הלקוחות של העסק, כי כשמכירים ממש טוב את הצרכים והכאבים שלהם אפשר למקסם את תהליך המכירה ולתת להם מענה, וכך למכור יותר.   

אבל בתהליך של עיצוב וגיבוש אישיותו של הילד, ביסוס והטמעת מערך המחשבות והאמונות שלו, שעלפיהם יחיה כל חייו, יבחר את בחירות חייו, כאן מסתפקים בהיכרות שיטחית.

דוגמא: רוני, בת 8, סיפרה לאימה על החברות בבית הספר, אימה כתגובה ישר החוותה את דעתה על ההתנהלות של רוני ועל ההתנהלות של החברות. רוני עצרה את הסיפור ואת רצף ההנחיות של אימה ושאלה: "למה בכל פעם שאני מספרת לך משהו את ישר אומרת לי מה לעשות? אני יכולה גם לא לספר לך..."

אימה של רוני, המשיכה להתנהג עם ביתה כאילו היא עדיין הילדה הקטנה. בעוד שממש מתחת לאפה גדלה לה ילדה שמתנהלת בעולם בצורה מסויימת, חווה חוייות, מנסה התנסויות, מתמודדת עם אתגרים, חולמת חלומות ויש לה גם אכזבות ותסכולים. כדי באמת לעזור לרוני לפתח את היכולות והכישורים שלה (חברתית, רגשית, קוגנטיבית ועוד), אימה צריכה להקשיב לסיפורים שלה, שם בתוך הסיפורים והחוויות נמצא כל 'המנגנון' שמפעיל את רוני נכון לעכשיו.

בכל גיל אבל קריטי הוא מגילאי היסודי זה להקשיב לילדים שלנו.

העוצמה האמיתית של ההורות היא בהקשבה למה שהילדים שלנו מספרים.

למה אנחנו מקשיבים:

• למילים שנאמרות - לסיפור עצמו
• למילים שלא נאמרות בסיפור
• לרגש שמקבל ביטוי באמירה
• לטונאציה של המילים
• לשפת הגוף (כמה שפת הגוף תואמת למילים שנאמרות, ההלימה שביניהם)

כל אדם יספר את אותו סיפור בצורה שונה, מתוך ה'משקפיים' הסובייקטיביות שלו - אנחנו ההורים רוצים לדעת ולהכיר את ה'משקפיים' של הילד והילדה שלנו, רק מתוך ההיכרות הזאת נוכל להשפיע ואז לכוון, להדריך ולאמן את ילדינו לחיים.

למה כל כך קשה לנו להקשיב לילדינו?

• מכיוון שהקשבה בכלל היא קשה, היא דורשת מאיתנו להיות פתוחים ומודעים לרגשות ולמחשבות שלנו ללא שיפוט וגם להתרכז באחר מחוץ לנו.
• בגלל המעורבות הרגשית הגבוהה עם הילדים שלנו, הרי נעשה הכל כדי שיהיה להם טוב, אנחנו מסוגלים להפוך עולמות.
• תלוי בילד, כמה הוא מילולי ולכן נדרשת רמה גבוהה מאוד של אמפטיה מצד ההורה.
• ילדים עלולים להימנע מלספר בגלל החשש לאכזב את ההורה שלו או הפחד מעונש ובכלל מהתגובה של ההורה ע"פ מה שהוא כבר מכיר שסביר להניח שיקרה.
• הקושי של ההורה להאמין שבעזרת הקשבה אפשר לפתור בעיות, מחלוקות ומצבים בעייתיים.
• חוסר זמן, כדי להקשיב באמת צריך לפנות זמן, זה לא על הדרך כלאחר יד.
• לפעמים לילדים יש שפה משלהם שהם לומדים מחבריהם או מילים במשמעות שונה, דבר שמקשה על התקשורת והבנת הילד.

העוצמה שבהקשבה באה לידי ביטויי, גם:

• ההקשבה מטפחת אצל הילד שני גורמים פנימיים שהם חיוניים להתפתחותו:

• הרגשה שהוא שווה, מישהו רואה אותו באמת רואה עם הלב, שדבריו, מחשבותיו ורגשותיו חשובים למישהו.
• הוא לא לבד בעולם.

• הקשבה מעודדת ביטוי לגיטימי של רגשות ומחשבות. ומאפשרות דרך להתמודדות איתן.
• הקשבה מקדמת הקשבה הדדית של הילד להורה, גם מתוך הדגמה וגם מתוך תחושת מחויבות הדדית – זה המצב שאנחנו רוצים להגיע כדי להשפיע יותר.

הקשבה אמיתית צריכה לבוא כחלק מחבילה של מערכת יחסים טובה עם הילד, שמורכבת מ: כבוד הדדי, תקשורת מאפשרת, הצבת גבולות ועידוד.